האוניברסיטה כמקום להכשרה של מנהיגי המחר?

אדווה חנקין

"מנהיגי המחר, אני מלא תקווה שתהליך המשא ומתן יביא שלום במזרח התיכון ושאתם תובילו את האזור למקום טוב יותר" (מזכ"ל האו"ם באן קי-מון פונה אל סטודנטים בביקורו האחרון בארץ)

יום שישי האחרון, הייתי נוכחת בנאום של אחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם: מזכ"ל האו"ם, באן קי מון. במהלך ביקור קצר של כיממה פינה מזכ"ל האו"ם באן קי-מון מזמנו ונפגש עם קבוצה של כ-100 סטודנטים מישראל ומהעולם המשתתפים בתכנית בשם מודל האו"ם (Model U.N) שמתקיימת ביותר מ-20 מדינות ובשנה הבאה ימלאו לה 60 שנה.

בין פגישה מדינית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לצילומים עם נשיא המדינה שמעון פרס, מזכ"ל האו"ם נאם בפני משתתפי התכנית ואף גילה לנו שגם הוא, כסטודנט, השתתף במודל האו"ם בארצו. הנאום, שאותו נשא אחד מהאנשים המשפיעים בעולם, ובו אני ישבתי בשורה הראשונה, היה רגע השיא של הכנס הבינלאומי של מודל האו"ם. במשך שבוע ימים ערכנו דיונים בנושאים כמו זכויות להט"ב, הזכות לאינטרנט, שימוש במזל"טים, סיכולים ממוקדים וקוריאה הגרעינית. יחד עם סטודנטים מגרמניה, רוסיה, צ'כיה, קירגיסטן ומדינות נוספות, ניסינו למצוא פתרונות ולקבל החלטות להתוויית מדיניות.

באן קי-מון בירושלים בשבוע שעבר. צילום: Isramun media team

באן קי-מון בירושלים בשבוע שעבר. צילום: עידן גרוס, Isramun media team

הכנס הבינלאומי סיכם שנה שלמה של השתתפות בתכנית שבה לקחתי חלק במסגרת האוניברסיטה. במסגרת מודל האו"ם נפגשנו מידי שבוע, ובמשך שעתיים ניסינו, 25 סטודנטים מהאוניברסיטה, למצוא פתרונות לבעיות בינלאומיות. בכל מפגש, כל אחד מאיתנו ייצג מדינה אחרת ונדרש להסתכל על הבעיה מנקודת המבט של אותה המדינה ולחקור לעומק את עמדותיה בנושא. קראנו דוחות של האו"ם, דוחות של אמנסט"י, התעמקנו באתרים של משרדי חוץ במדינות שונות, על מנת להבין את עמדותיהן של המדינות שייצגנו בנושא המדובר. ניסינו למצוא פתרון למלחמת האזרחים בסוריה, לסוגיית עונש מוות, שאלת שמיטת החובות לאפריקה ועוד סוגיות שונות.

אחרי שנה של פעילות, ואחרי כנסים ארציים ובינלאומיים, עלתה בראשי השאלה – עד כמה האוניברסיטה, שבין כתליה מתקיימת התכנית הזו, תומכת בפעילויות שאינן בתכנית הלימודים?

מדיינים

בכל מפגש, כל אחד מאיתנו ייצג מדינה אחרת ונדרש להסתכל על הבעיה מנקודת המבט של אותה מדינה.

במשך שנה שבה למדתי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה, הרגשתי צורך לאזן בין המסרים הכפולים שהרגשתי שאני מקבלת בסביבת האוניברסיטה: מצד אחד, צריך להשקיע בלמידה למבחנים, להגיש עבודות ולקבל ציונים טובים. מצד שני, כל סטודנט ליחסים בינלאומיים יודע כבר בסוף הסמסטר הראשון שהתואר לבדו לא יספיק לו למצוא עבודה ולהשתלב בעולם הדיפלומטיה, וברור שחשוב מאוד לצבור גם ניסיון מעשי בתחום. סטודנט ליחסים בינלאומיים שרוצה להצליח בתחום צריך למצוא את האיזון ולתמרן בין השקעה בלימודים לבין מציאת מסגרות שונות שיעזרו לו לצבור את הניסיון הדרוש ולקדם אותו לעבר הקריירה הנכספת.

אז עולה השאלה – האם האוניברסיטה צריכה לעזור לסטודנט לקבל את הכלים המעשיים הדרושים לו להשתלב בתחום? מנהיגים רבים יצאו מהאוניברסיטה העברית, בהם שגריר ישראל האו"ם הנוכחי. אם האוניברסיטה רוצה להמשיך לייצא משורותיה את מנהיגי ישראל העתידיים, עליה לעשות מעבר למה שכרגע היא עושה, על מנת לתת הכשרה להשתלבות בתחום ההסברה והדיפלומטיה. התחום הזה נהיה יותר ויותר תחרותי ועבודת ההסברה והדיפלומטיה הישראלית יותר מאתגרות. מדינת ישראל זקוקה להסברה ודיפלומטיה טובות, כיום יותר מאי פעם.

תכנית מודל האו"ם מאפשרת לסטודנט להכיר את מהותם של היחסים הבינלאומיים, להבין את מורכבותן של בעיות גלובליות, לחקור לעומק בעיה חדשה כל פעם, ולנסות, כל שבוע מחדש, לראות את הבעיה מנקודת המבט של מדינה אחרת.

לאחר נאומו של מזכ"ל האו"ם בפני משתתפי התכנית מהארץ והעולם, לא יכולתי שלא לחשוב על השאלה, למה האוניברסיטה לא עוזרת לקדם את התכנית יותר? אם זה במתן מימון לתכנית, עזרה במימון טיסות לכנסים בינלאומיים, או הכרה בקורס כנקודות זכות לתואר. באוניברסיטאות בחו"ל נותנים נקודות זכות לסטודנטים שמשתתפים בתכניות שמחוץ לשעות הלימודים, כמו נבחרות ספורט של האוניברסיטה, כתיבה בעיתון וכדומה. מן הראוי הוא שהאוניברסיטה תעודד השתתפות סטודנטים בתכניות כאלו, ואולי אף תיתן לכל סטודנט את האפשרות לקבל מספר נקודות זכות עבור השתתפות בתכניות שכאלה.

אסור לשכוח גם את הערך המוסף שיש לתכנית להסברה הישראלית: במרץ האחרון התקיים בניו יורק כנס בינלאומי שבו המשלחת הישראלית זכתה בפרס המשלחת המצטיינת. השתתפות של סטודנטים מישראל וייצוג של ישראל יכול לקדם מאוד את ההסברה הישראלית. סטודנטים מרחבי העולם זוכים להכיר אותנו, ויש לא מעט ביניהם שזו הפעם הראשונה שהם פוגשים ישראלים. במהלך הכנס הבינלאומי בישראל, סטודנטים זרים סיפרו שזו הייתה עבורם חוויה מאוד מיוחדת שהאירה להם פן אחר של המדינה.  כל סטודנט כזה, כאשר יחזור לארצו, יוכל לעזור להעלות את קרנה ותדמיתה של ישראל ברחבי העולם.

פגישה אישית עם מזכ"ל האו"ם

מן הראוי שהאוניברסיטה תקדם תכניות שכאלה, ואולי אף תיתן לכל סטודנט אפשרות לקבל נקודות זכות עבור ההשתתפות

מקומה של האוניברסיטה כיום אינו רק לקדם את המחקר. כולי מלאת תקווה שהאוניברסיטה תבין את חשיבותה של התכנית בקידום הסטודנטים, קידום ההסברה הישראלית וקידום המוניטין שלה כאוניברסיטה מובילה בעולם, ותמצא לנכון לשתף פעולה ולתמוך בתכנית זו ואחרות שבהן סטודנטים לוקחים חלק. אולי ההכרה בתכניות כאלו כנקודות זכות לתואר, ועזרה במימון או מתן מלגות למשתתפי תכנית אלו, יעודדו יותר סטודנטים לקחת חלק בתכניות האלו ולהעשיר את עצמם תוך כדי תרומה לעצמם, לחברה ולמדינה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “האוניברסיטה כמקום להכשרה של מנהיגי המחר?

  1. מקומה של כל אוניברסיטה היא לא רק קידום מחקר אלא קידום סטודנטים ורמה אקדמית גם בתארים הראשונים. האוניברסיטה העברית לא רק שלא מקדמת את הסטודנטים הצעירים שלה אלא לרוב, בהכללה וכארגון, שמה להם מקלות בגלגלים.
    האוניברסיטה העברית, ספציפית, אוהבת להתהדר בנוצות לא לה, ולספר לתלמידים הפוטנציאליים בעיקר, עד כמה היא מהאוניברסיטאות המובילות ביותר בעולם המערבי (למרות שאין דירוג מערבי אחד שמאשר זאת אמפירית), "הארוורד של המזה"ת" הוא ציטוט מכמה מבכירי האוני' שלו – ואילו, אוניברסיטה שמתיימרת להיות הדבר הכי קרוב בישראל ובמזה"ת ל-Ivy League ואילו, ופה הבעייה בתמיד השקרית שהואינברסיטה מנסה ליצור – כי עצם המונח Ivy League לא מגיע מעולם המהחקר והתארים המתקדמים, תקשיבו טוב, הביטוי מגיע מעולם הפיעילויות אקסטרה-קורירולריות (ובעיקר תחרויות ספורט) של תלמידי UNDERGRAD בינם לבין תלמידים אחרים ממספר מצומצם של אוניברסיטאות אחרות. לכן עד אשר לאוניברסיטה העברית לא תהיה מקהלת סטודנטים, מועדון סייף, מועדון מוד"ל או"ם (אגב הגאווה של הארוורד זה מועדון מודל האו"ם שלהם) בתמיכה, מימון והכרה מלאה של האוניברסיטה' לא תוכל היא לתפוס את מקומה בעולם ה-Ivy League ולטעון לשייכות, גם אם רוחנית ולא פיסית ל-"מועדון" אקדמי עליון כלשהו.
    באשר להאם על אוניברסיטה לעזור, בדרך כלשהי לבוגריה למצוא עבודה מחוץ לעולם האקדמי – לא, זה לעולם לא היה ואין צורך שיהיה.

  2. כתבה מצויינת!
    השאלה שהמחברת מעלה כאן היא שאלה טובה, ונכון להיום, על פי הגדרות וועדות ממשלתיות שהתעסקו בהשכלה הגבוהה, אוניברסיטאות הן מוטות מחקר גרידא, ומכללות הן אלו שאמורות לתת את הניסיון הפרקטי יותר.
    האוניברסיטאות כיום מושכות את הסטודנטים בעזרת השם שלהן כאקדמיה איכותית, והסטודנטים נמשכים אחר ההבטחה(ללא כיסוי) שתואר יקנה להם קדימות בדרך לעבודה, כשהן מקבלות מלאי גדול יותר של סטודנטים, שנותנים להם בעיקר יותר כסף. הפתרון לבעיה הזאת הוא כולל וגדול יותר, הוא מתחיל בהפרטת האוניברסיטאות מהמדינה, ויצירת תחרות אמיתית של האוניברסיטאות על התלמידים. תחשבו רגע על כמה אוניברסיטאות וקולג'ים משקיעים בארה"ב על שחקני ספורט שיגיעו אליהם – שכל מה שזה נותן להם זה חיזוק של גאוות יחידה. איזו גאוות יחידה יש כאן באוניברסיטאות?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s