אש, גלימות ותמרות עשן

טל דרור

בטקס הסיום של קורס טייס מס' 166, ממש לפני כמה ימים, בין הבורקסים וזריקת הכובעים באוויר, נשא דברים הרמטכ"ל – רא"ל בני גנץ. הוא דיבר מול בוגרי הקורס, הטייסים החדשים של צה"ל, בני משפחותיהם, הפוליטיקאים שבאו לחלוק כבוד והעיתונאים הרבים שפוקדים את האירוע משנה לשנה. דבריו של גנץ כללו התבטאות אחת חריגה, כזו שלא נשמעת לעתים קרובות מפיו של רמטכ"ל, בוודאי לא שקול ומדוד כמו גנץ. "סוריה עודנה שותתת דם," הוא אמר, "ובלבנון האש החלה לאחוז בשולי גלימתו של נסראללה. מול מציאות משתנה זו אנחנו נדרשים להיות מוכנים וערוכים מאי פעם."[1] כדי להבין את דבריו של גנץ טוב יותר, יש צורך להכיר את המציאות הפוליטית בה מצוי ארגון חזבאללה בכלל, ומנהיגו חסן נסראללה בפרט.

הפגנה בסוריה הגורמים שמתחזקים את משטרו של אסד: סין, חזבאללה, איראן ורוסיה. צילום: FreedomHouse.

הפגנה בסוריה נגד הגורמים שמתחזקים את משטרו של אסד: סין, חזבאללה, איראן ורוסיה. צילום: FreedomHouse.

עם תום מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1990, נותרה המדינה מצולקת מ-15 שנים אינטנסיביות של לחימה בין-עדתית. המלחמה, שהסתיימה עם כניסת כוחות גדולים של צבא סוריה לתוך לבנון, נגמרה באופן רשמי עם חתימת כל הצדדים על 'הסכם טאיף' – הסכם שמסדיר את המבנה הפוליטי והחברתי בלבנון השסועה והקרועה. הסכם טאיף אינו מיטיב עם השיעים – העדה היחידה שיצאה חזקה יותר ממלחמת האזרחים, וככה"נ גם הגדולה ביותר בלבנון (מפקד אוכלוסין רציני לא נערך בלבנון כבר עשרות שנים). אך תת היצוג של העדה השיעית בפרלמנט ובמוסדות המדינה לא עבר בלי מחיר – בתמורה להסכמה לתת היצוג, קיבלה העדה השיעית צ'ופר מיוחד – ארגון חזבאללה הפך להיות המיליציה החמושה היחידה שלא נדרשה להתפרק מנשקה עם תום מלחמת האזרחים. התנאי לכך היה פשוט: הנשק של חזבאללה ישרת אך ורק את המקאוומה, ההתנגדות לישראל, ולעולם לא יכוון וישמש כלפי פנים בתוך לבנון.

צ'כוב כתב פעם שאקדח שיופיע במערכה הראשונה, סופו לירות במערכה השלישית. כך גם עם ארסנל הנשק האימתני שבידי ארגון חזבאללה. למרות נסיונות ה-'לבנוניזציה' של נסראללה (שכללו השמטת הרטוריקה הפרו-אסלאמית-שיעית של הארגון, ואימוץ שימוש במונחים פרו-לבנונים) וכניסתו של הארגון לפרלמנט הלבנוני, נראה שהסכסוך האלים בסוריה טרף את הקלפים. במשך שנים ארוכות ניסה ארגון חזבאללה לאזן את המתח שבין ריצוי הפטרון האיראני, צינור החמצן הכלכלי והאסטרטגי של הארגון, ובין ריצוי האוכלוסיה המקומית הלבנונית, המורכבת גם משיעים חילונים, סונים, נוצרים מארונים, דרוזים ועוד. אם לומר את האמת, נראה שמלבד כמה טעויות קטנות לאורך הדרך, הצליח נסראללה לשמור על האיזון הזה בצורה טובה בשנותיו בראש הארגון. אך הסכסוך בסוריה אשר בו מעורב ארגון חזבאללה ממש עד הצוואר, משנה את כללי המשחק. בעוד רוב אזרחי לבנון מצדדים במורדים הסורים, הן בשל שנאה עזה לאסד (שנאה אשר ירש מאביו, שנוא נפשם של לבנונים רבים) והן בשל תחושת סולידריות אמיתית עם שכניהם הסובלים, ארגון חזבאללה הוא השחקן האיזורי היחידי מלבד איראן שתומך דווקא במשטרו של אסד. למה? ראשית בשל הזיקה הברורה בין משטרו העלאווי (פלג שיעי) של אסד ובין הארגון השיעי המרכזי בלבנון, ושנית – כי איראן והמנהיג העליון שלה תומכים כאמור באסד. פתגם שיעי עתיק אומר שאסור לירות לבאר ממנה אתה שותה, ונסראללה מכיר זאת היטב.

רוב אזרחי לבנון מצדדים במורדים הסורים בשל שנאה עזה לאסד. צילום: FreedomHouse.

רוב אזרחי לבנון מצדדים במורדים הסורים בשל שנאה עזה לאסד. צילום: FreedomHouse.

האש האוחזת בגלימתו של נסראללה אותה מתאר הרמטכ"ל אינה אש התותחים הסוריים או אש מטוסי חיל האוויר הישראלי. זוהי אש פוליטית, פנימית, שבמשך שנים הצליח נסראללה לוודא שלא תתפשט, כל עוד פעל במרחב הלבנוני ולמען כלל האוכלוסיה הלבנונית. בהתחלה, כשלוחמים בודדים נהרגו בקרבות, עוד הצליח ארגון חזבאללה לוודא כי הם יקברו באישון לילה, בנוכחות בני משפחתם הקרובים בלבד. עם הזמן הלוויות הפכו לתכופות יותר ויותר, והשכנים הסונים, הנוצרים והדרוזים התחילו להבין מה פשרן. בכל יום שעובר בו ארגון חזבאללה מעורב בלחימה בסוריה, הלגיטימיות הפוליטית לה הוא זוכה בלבנון הולכת ויורדת. כמעט 20 שנות מאמץ להפוך לארגון מיינסטרים לבנוני לכל דבר יורדות לטמיון בכל קרב, כל ירי ארטילרי וכל לוויה צבאית לעוד לוחם חזבאללה שנהרג על אדמת סוריה, למען הנשיא השנוא בשאר אסד.

בלבנון כמו בלבנון, החיים מתנהלים בין מלחמת אזרחים אחת לשניה, ובין חיסול חשבונות פוליטי. האש האוחזת בגלימתו של נסראללה ממשיכה להתפשט ולעלות. בינתיים, הוא מצליח לסבול אותה בשקט. אך כשהיא תתחיל לשרוף באמת, סביר להניח שנוכל לצפות מהצד בעוד מלחמת אזרחים, אלימה לא פחות מקודמותיה, שתביא לידי ביטוי את מלוא המתחים הבי-עדתיים הבלתי ניתנים לגישור בלבנון.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אש, גלימות ותמרות עשן

  1. רק רציתי להוסיף,
    במסגרת הניסיון להימנע ממלחמת אזרחים ושימור הלגיטימציה של הארגון בלבנון הן בזירה הפוליטית והן בזרוע הצבאית החמושה, נסראללה עלול גם לנקוט בצעד אחר, עימות עם ישראל, דבר שתמיד נתן לו נקודות בציבור הלבנוני למעט בשנה שלאחר מלחמת לבנון השנייה, בה חטף ביקורת פנימית מלבנון על ההרס שהביא עליה.

  2. אני בספק שנראה בקרוב מלחמת אזרחים כזו בלבנון. בעיקר כי חזבאללה וצבא לבנון הם הגורמים הכי חזקים בלבנון כרגע. ושניהם – נשלטים על-ידי שיעים ביד רמה.

    אגב, עוד נקודה שמסבירה את ההתערבות של חזבאללה בסוריה היא הכרת התודה למשטר אסד (הנוכחי ושל אביו), בזמן שליטתם בלבנון והנוכחות הסורית בלבנון עד לאחרונה, הם תרמו רבות להתבססות חזבאללה, לחימוש חזבאללה ולקידום האינטרסים שלו.

    תמיד מעניין בלבנון, אבל אני לא רואה מלחמת אזרחים כוללת בדרך, אין מספיק כוח לסונים ולמארונים ולדרוזים כרגע. וגם לא נראה שמצבם הולך להשתפר בקרוב, להיפך …

    טור יפה 🙂

  3. חשוב לציין תום, שהביקורת ההולכת וגוברת על חיזבאללה ועל נסראללה באה גם מקרב האוכלוסייה השיעית ואף מתוך הארגון עצמו. הארגון סופג אבדות כבדות בסוריה וזה גם עלול להשפיע על כוחו בלבנון. במידה והמשטר הסורי-עלאווי ייפול, סביר שנראה מלחמה של ממש בתוך לבנון עם סונים שיבקשו לנקום בחיזבאללה על המעורבות שלו במלחמה בסוריה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s