דוקטרינת בגין

ניסים סלמה

לפני כשבוע נבחר המועמד "המתון" לנשיאות הרפובליקה האסלאמית של איראן, ובזמן שכל שועי העולם חגגו את יום הולדתו של נשיא מדינה קטנה ולא חשובה ושמה ישראל, היה נדמה שבחירתו של חסן רוחאני מסמן דרך חדשה ביחסים שבין העולם החופשי לאיראן. אפילו בערוץ הכנסת השדרנית ציינה, עם נימה ברורה של תקווה בקולה, שרוחאני קרא לישראל בשמה ולא "המשטר הציוני" כקודמו. נראה שעוד יומיים אנחנו אוכלים ממולאים בבאזר של טהרן.

מי שלא זרם עם הזרם היה דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחזר ואף הדגיש את המנטרה הרגילה: "לא נוכל לקבל שום דבר שהוא פחות מהדברים הבאים: הפסקה מוחלטת של כל פעולות ההעשרה, בכל הרמות; הוצאת כל החומר המועשר מאיראן, וסגירתם של מתקני גרעין בלתי חוקיים." כל זה התרחש שעה קלה לפני תחילתו של הפסטי-פרס, ביום רביעי האחרון. בכך, נתניהו ממשיך לדבוק במה שמכונה "דוקטרינת בגין" מאז אותה תקיפה על המתקן באוסיראק, עיראק, בפקודתו של מנחם בגין ב-1981. בפשטות, הדוקטרינה שוללת מכל מדינה שכנה לישראל, אפילו שכנות רחוקות, כל אפשרות להחזיק ביכולת גרעינית. רק לישראל, בהתאם למה שמכונה "מדיניות העמימות", מותר.

אפילו בערוץ הכנסת השדרנית ציינה, עם נימה ברורה של תקווה בקולה, שרוחאני קרה לישראל בשמה ולא "המשטר הציוני" כקודמו. חסן רוחאני

אפילו בערוץ הכנסת השדרנית ציינה, עם נימה ברורה של תקווה בקולה, שרוחאני קרה לישראל בשמה ולא "המשטר הציוני" כקודמו. חסן רוחאני.

הרבה במערב לא מבינים זאת, הרבה ישראלים לא מבינים זאת ואפילו נתקלתי בסטודנטים ליחסים בינלאומיים שלא מבינים זאת. הרי אם ארצות הברית הגדולה הצליחה לחיות עם הגרעין של "אימפריית הרשע" הסובייטית, למה שלא נוכל לחיות עם הגרעין האיראני? יתרה מזה, התגרענותה של איראן יוכל להוביל למאזן האימה, לתופעת "ההרס ההדדי המובטח" (MAD) בינינו לבין הרפובליקה האסלאמית, אשר ינטרל כל סיכוי למלחמה. בדיוק כמו שהיה בין ארצות הברית לברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה.

אותם תוהים כנראה לא הבינו לא את דוקטרינת בגין ולא התנאים הסביבתיים המצדיקים אותה. לכן, במאמר הקצר הזה אשתדל לעמוד על טיב הדוקטרינה וחיוניותה. לכך, אצטרך להשתמש בתרשימי זרימה. בראשון אניח מצב ובו אין לאף שחקן במזרח התיכון נשק גרעיני. בשני אניח שרק לישראל ישנה יכולת גרעינית ובשלישי אניח שמחוץ לישראל קיים עוד שחקן עם כזאת יכולת. איראן, לדוגמה.

מטוסי חיל האוויר רגע לפני הפצצת הכור הגרעיני העיראקי.

מטוסי חיל האוויר רגע לפני הפצצת הכור הגרעיני העיראקי.

מצב ראשון: מזרח תיכון מפורז לגמרי מנשק גרעיני

מצב כזה היה המצב הקיים עד מלחמת ששת הימים (כולל). במצב הזה מלחמה בין ישראל לערבים מביא לשלוש אופציות: אין הכרעה, ישראל מנצחת או ישראל מפסידה.

אין הכרעה הנו המצב שבו לאחד הצדדים הישגים אך הוא אינו "מחסל את האיום". לדוגמה, ב-1948 ירדן כובשת את יהודה ושומרון אך המדינה קמה, ב-1967 ישראל משחררת חבלי ארץ רבים אך האיום הבטוחני לא הוסר מעליה וחוזר בדמות מלחמת ההתשה.

ניצחון של ישראל משמעותו חיסול האיום של האויב והכרעה מוחלטת (אפשר לדמיין טנקים ישראלים בקהיר/דמשק).

הפסד ישראלי משמעותו סוף קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי (גם כאן אפשר לדמיין טנקים אויבים ברחובות ירושלים ותל-אביב).   

מצב שני: דוקטרינת בגין

המצב הקיים משנות ה60-70 ועד היום. גם כאן שלוש אופציות לסיום מלחמה קונבנציונלית: אי-הכרעה, הפסד ישראלי או ניצחון ישראלי. אלא שבמקרה של הפסד ישראלי קיים לרשותה האופציה הגרעינית: "או נסיגה שלכם או שלא תהיה יותר קהיר/דמשק". במילים אחרות, כשלישראל, ורק לישראל, יכולת צבאית גרעינית, אין אפשרות להפסדה ויש אפשרות לניצחונה. במקרה זה, לערבים,  ולאויבי מדינת ישראל, האופציה הצבאית הקונבנציונלית אינה רלוונטית עוד. היא יכולה אולי להביא להפסד אך לא יכולה להביא לניצחון. ולכן כבר משנות השבעים לא היית התקפה קונבנציונלית על מדינת ישראל – האחרונה היית מלחמת יום כיפור ומטרתה לא הייתה לחסל את מדינת ישראל אלא להביא להישגים פוליטיים מולה.

מנחם בגין בביקור בבסיס חיל האוויר לאחר התקיפה.

מנחם בגין בביקור בבסיס חיל האוויר לאחר התקיפה.

מצב שלישי: גם לישראל וגם לאחד או יותר מאויביה יכולת צבאית גרעינית

זהו המצב שיתקיים אם וכאשר לאיראן תהיה יכולת גרעינית. במקרה הזה, או שאיראן תספק "מטרייה" גרעינית למדינות הערביות (ובכך תבטיח את ההגמוניה שלה בעולם המוסלמי, שזאת כנראה מטרת העיקרית של התכנית הגרעינית שלה) או שהמדינות הערביות גם יתחמשו בנשק זה (על מנת לנטרל את ההגמוניה האיראנית/שיעית). גם כאן, שלוש אופציות למלחמה קונבנציונלית: אי-הכרעה, ניצחון ישראלי או הפסד ישראלי.

עכשיו נניח שישראל מנצחת (טנקי "מרכבה" חונים בקהיר). במקרה זה, איראן (או כל מדינה עוינת אחרת) תאיים על ישראל עם נשק הגרעיני שלה. כמובן גם ישראל יכולה לאיים, אלה שחניית טנקים ישראלים בדמשק או קהיר לא שווים מחיקת תל-אביב מעל כדור הארץ. במילים האחרות, מנגנון "ההרס ההדדי המובטח" (MAD) מבטלת כל אופציה של ניצחון ישראלי. מאידך, במקרה של הפסד ישראלי, מקבלי ההחלטות הישראלים לא יהיו מוכנים לחיסול הפיזי של מרכזי האוכלוסייה היהודיים. עדיף לחיות, גם לא חופשיים, גם ללא מדינת לאום משלנו, מאשר התאבדות פיזית והמונית. היעלמות עיר בירה ערבית מכדור הארץ לא שווה את המחיר של היעלמותם של תל-אביב או של ירושלים.

זאת אומרת, שהחזקת נשק גרעיני על-ידי כל שחקן אחר מחוץ למדינת ישראל במזרח התיכון גם מנטרל כל אופציה לניצחון ישראלי במלחמה קונבנציונלית וגם מבטיחה חיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי במקרה של הפסד ישראלי. דבר זה יגרום לחזרה של מלחמות קונבנציונליות במזרח התיכון, שכן לדעת כל מבקשי רעתנו אי אפשר להפסיד אבל מספיק לנצח פעם אחת על מנת לקבל "jackpot" ולחסל את מדינת ישראל.

על המסוכנות של תרחישי זרימה אלו מתבססת דוקטרינת בגין אשר גורסת שאסור לאפשר לשום גורם עוין בסביבתנו, כמו איראן, להחזיק ביכולת גרעינית. בטווח הבינוני והארוך, כל החזקה כזאת הנו איום קיומי על מדינת ישראל. במאמר הקצר הזה לא ירדתי לכל הפרטים והאופציות. למרות זאת, אני מקווה שהוא יוכל לתת הסבר, לפחות ראשוני, לדוקטרינת בגין.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “דוקטרינת בגין

  1. אז בעצם מה שאתה אומר שMAD או Mutual assured Destruction הוא לא באמת MAD, השמדה הדדית מובטחת לא באמת מתרחשת לשיטתך. אנחנו לא נוכל לאבד את תל אביב או ירושלים אבל מדינת אויב תוכל לאבד עיר בירה, ומה לגבי כל שאר המדינה ? MAD יוצא מתוך נקודת הנחה שהמדינות רציונליות ויעדיפו שלא ימחקו להם חצי מדינה או יותר. (טהראן, איספהאן ושיראז נגיד)
    החשש הוא משימוש בסוכן שלישי לדעתי, סגנון חיזבאללה, לך תשמיד אותו בפצצה גרעינית

    • הנקודה הנה כזאת: במקרה של הפסד ישראלי, מקבלי ההחלטות יעדיפו להסכים עם תנאי כניעה הערבים – שזה יהיה כנראה סוף קיום של מדינת ישראל כמדינת לאום היהודית, זכות השיבה וכו… – ומלבד שלא לשים סוף לקיום הפיזי של העם היהודי. ז"א, שהMAD לא יופעל.
      ההנחה הנה שהערבים והפרסים מבינים זאת.

  2. הנחות מעניינות. שאלות נוספות שכדאי אולי לשקול:
    1. הצגת ניצחון או הפסד בתור כניעה של אחד הצדדים. מצב כזה, למעשה, לא התקיים במלחמות ישראל אף פעם. רק מלחמת העצמאות יכולה להיתפס כמלחמה כוללת- מלחמת "הכל או לא כלום" וזאת רק מבחינת ישראל, בעוד שמדינות ערב לא ראו אותה כמלחמה כוללת: אחרי שישראל הצליחה להחזיק מעמד הם החליטו על הפסקת אש. מבחינת מדינות ערב, אף מלחמה נגד ישראל לא הייתה מלחמה כוללת.
    2. האם אפשר לנהל מלחמה קונבנציונלית במצב MAD? שאלה בעייתית כי אין למצב תקדים. שני הצדדים יצטרכו להגביל את עצמם במלחמה כזאת כדי "לא לחצות את הקו". אבל מה הקו באמת?
    3. לא הבאת בחשבון בריתות אסטרטגיות- את ארה"ב שתעניק "מטריה גרעינית" לישראל למשל כנגד תקיפה איראנית. אפשר להתווכח על השאלה הזאת כמובן, בטענה נגדית שארה"ב לא בהכרח תתייצב לצד ישראל. אף על פי כן, חייבים להביא בחשבון שערעור המאזן במזה"ת נוגד אינטרסים אמריקאיים.
    מצרים- סביר להניח במקרה של מלחמה בין ישראל (+ארה"ב?) נגד איראן תרצה להישאר נייטרלית. מצרים הסונית מאז ומתמיד הייתה יריבה של איראן אולי אפילו יותר מישראל ויש לה אינטרס לשמר תמיכה של ארה"ב. בתסריט של מלחמה כזאת רוב מדינות ערב לא יתערבו, כפי שלא התערבו במלחמת עירק.

    • 1 – בדיוק כך.
      2 – מנהלים דרך "proxy". סוריה וחיזבאללה במקרה של איראן. בדיוק כמו במלחמה הקרה. המטרייה פשוט מגנה על הproxy מהפסד גמור. הקו כנראה, הנו הפסד "מהותי", ז"א מצב של "כניעה" של אחד הצדדים. (מה שלא קרה אף פעם עד עכשיו במלחמות ישראל – אך זה לא אומר שלא יקרה)
      3 – א- ברמה האידאולוגית, כל עניין הציונות הנו לסמוך רק על עצמנו ולא על שום גורם זר (כגון ארה"ב). ב- ההיסטוריה הוכיחה שבעת מבחן לא בטוח שאפשר לסמוך על ארה"ב. ג- אין שום אינטרס אמריקאי לקיום מדינת ישראל כמדינת לאום היהודית. יתרה מזאת ארה"ב תהיה כנראה המתווך בהסכם הכניעה של ישראל.
      4 – לגבי עניין סונא-שיעא תסתכל בתגובה הבאה. 🙂

  3. בנוסף למה שאומרים המגיבים מעלי יש עוד כמה דברים להוסיף. אתה יוצא מנקודת הנחה שבין העולם הערבי לבין איראן יש בהכרח קשר, כלומר שהם יצטרפו לאיראן כמנצחת. לדעתי, במצב היום, מדינות העולם הערבי הסוניות (מדינות המפרץ, סעודיה, מצרים וכו') יעדיפו מטריה גרעינית אמריקאית ולא איראנית. למעשה איראן גרעינית תגביר את הנוכחות האמריקאית במזה"ת, במטרה להבטיח את שלום הנפט הערבי (לבקשת מדינות ערב).
    יכול להיות שדווקא גרעין יביא ליציבות, אם תסתכל כדוגמא על מזרח אסיה, שם יש מעצמה גרעינית וחצי (סין גרעינית, צפ"ק חצי) ומטריה אמריקאית על כל השאר. האזור יציב למדי על אף שיש שם משקעים תרבותיים עמוקים לפחות כמו במזה"ת, אם לא יותר. מאז שסין פיתחה גרעין ב-64 כמעט לא היו מלחמות רציניות באזור הזה.

  4. אנסה לקצר כי לנושא מגיע רשומה משלו :).
    כיום בכל מזרח התיכון מתנהל "מלחמת עולם" בין השיעה בראשות איראן ובעלי ברית שלה לבין הכוחות הסונים. כל מחנה בעצמו מחולק לפי אינטרסים שונים (מצרים וקאטר לדוגמה) אך לא זו הנושא.
    זה בסביבה הזאת שאיראן רוצה יכולת גרעינית, קודם כל להבטיח חסינות מוחלטת של השטח שלה מול פלישת אויב (אמריקאי או סוני – זוכרים טוב מאוד שם את הפלישה העירקית) ולאחר מכן להיות ההגמון באזור מול הכוחות הסונים. (בדיוק כמו שכבר עשו עם סוריה ולבנון – דרך העלווים והחזבאללה).
    לערבים 3 אופציות: א- לקבל ההגמון הפרסי (כנראה לא יהיה מסיבות ברורות),ב- "מטרייה" של ארה"ב, שגם לא תהיה כי 1- האחים לא סומכים על ארה"ב ו2- עניין הכבוד הערבי (שאסור לזלזל בו) עוד יותר מול הפרסים. 3- התגרענות של מדינות ערביות (מצרים כנראה). ה3- מביא אותנו לתרשים השלישי במה שכתבתי.
    מעבר לכך, אי אפשר להשוות עם המצב במזרח הרחוק שבה סין ההגמון הברור שמשחקת לא מול שכנותיה אלה מול ארה"ב. לסין גם אין רצון למחוק מעל כדור הארץ מדינה אחרת. הבעיה של מדינה ישראל הוא בעצם סירוב שכנותיה להסכים עם קיומה כמדינת לאום יהודית.
    ועוד, ההנחה הנה שלא יהיה שימוש בנשק גרעיני כל עוד אין סכנה קיומית למדינה. אני רוצה לראות את הרה"מ הישראלי שיהיה מוכן להשתמש בנ"ג ולמחוק את דמשק כשהטנק הסורי הראשון יעבור את הגבול ברמה. המלחמה ב73 והאי-שימוש בנ"ג הנה דוגמה ברורה לכך שהשימוש בנ"ג מבחינת ישראל הנו בגדר של "מוצא אחרון".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s