צ'רנוביל – פתוח, סגור, פתוח

ברוך וכיטוב

"למה לנסוע לצ'רנוביל?", שאלו אותי מרבית חבריי כשסיפרתי להם על התכנית שלי. שאלה טובה, שגם עכשיו לא בטוח שיש לי תשובה טובה. אני חושב שבעיקר רציתי לראות איך נראה סוף העולם, או ליתר דיוק איך יראה העולם אם בני האדם ייעלמו ממנו. יש לא מעט ערי רפאים בעולם, וראיתי גם חורבות של תרבויות שנעלמו לפני עידנים, אבל לדעתי אין עוד מקום כמו צ'רנוביל. הישובים שמסביב לתחנת הכוח הגרעינית על שם לנין לא נעזבו בגלל סיבות כלכליות או שינויי אקלים, אלא בגלל יכולתו ההרסנית של האדם להפוך מקום לבלתי ראוי ליישוב אדם. למקום מלא חיים אבל מת עבורנו.

הכור הגרעיני בצ'רנוביל. צילום: ברוך וכיטוב

כור מספר 4, הכור הגרעיני ההרוס בצ'רנוביל. צילום: ברוך וכיטוב

הדבר הראשון שמפתיע את רוב הנכנסים לאזור ההסגר, הסוגר את כל השטח ברדיוס של 30 ק"מ מסביב לתחנת הכוח, הוא היופי של הטבע. הכל ירוק, שמש חמימה, ציפורים מצייצות, ואנשים. לא מעט מהם. אין שדות שרופים או גבעות חרוכות. הכל פורח. רק שמשהו לא בדיוק כשורה, משהו בכל זאת שונה ולא מסתדר עם האידיליה הזאת.

צילום: ג'ניפר בוייר

צילום: ג'ניפר בוייר

לפני שאמשיך, קצת פרטים היסטוריים על האזור והאירוע שהתרחש כאן ב-26 באפריל 1986. מחוז צ'רנוביל שוכן כמאה קילומטרים צפונית לקייב, עיר הבירה של אוקראינה ובסמוך לגבול עם בלארוס. צ'רנוביל עצמה הייתה במשך דורות שטייטל יהודי פורח, עד שהגיעו הנאצים. מאז תום מלחמת העולם השנייה, הפכה העיירה צ'רנוביל לעיר המחוז שניהלה את ענייני היומיום של כ-80 כפרים בסביבתה. העיר הגדולה במחוז הייתה פריפאט. הקמתה של פריפאט החלה ב-1970, יחד עם תחילת העבודות על תחנת הכוח הגרעינית על שם לנין. תחנת הכוח ופריפאט נועדו להיות סמלי מופת לעוצמת הסוציאליזם והטכנולוגיה הסובייטית. כמעט 50,000 תושבים חיו בעיר שמוקמה במרחק של כעשרה קילומטרים בלבד מהכורים. עיתונאים זרים הובאו לסיורים בעיר, בכדי לחזות בהצלחת הקומוניזם. המעסיק המרכזי בעיר הייתה כמובן תחנת הכוח. באפריל 1986 פעלו בה כבר ארבעה כורים, כאשר כל אחד מהם היה בהספק של 1000 מגה-וואט חשמל ובנייתם שני כורים נוספים כמעט הושלמה. בעקבות תקלה בזמן תרגול חרום בכור מספר 4 של תחנת הכוח, התרחש בשעות הלילה הקטנות של ה-26 באפריל 1986 פיצוץ. ליבת הכור הרדיואקטיבית נחשפה לאוויר הפתוח וכמויות גדולות של חלקיקים רדיואקטיביים וכמובן קרינה קטלנית נפלטו החוצה.

ילדי צ'רנוביל. דור ההמשך שמשלם את המחיר. צילום: ברוך וכיטוב

ילדי צ'רנוביל. דור ההמשך שמשלם את המחיר. צילום: ברוך וכיטוב

לא אכנס כאן לפרטי התאונה והסיבות לה. אני בעיקר רוצה להתמקד בסיפורים הקטנים של האנשים הפשוטים וכיצד האסון הזה השפיע עליהם ועל כולנו. כעבור מספר ימים, כל אוכלוסיית המחוז פונתה בבהילות מבתיהם. הרשויות אמרו לכ-130,000 איש כי מדובר בפינוי זמני, אולם ידעו שמדובר בשקר שנועד למנוע פאניקה. התושבים קיבלו שעתיים להתארגנות ולקחו איתם רק את מה שיכלו לסחוב על עצמם. בינתיים, כוחות הצלה ועובדי הכור ניסו להתמודד עם האירוע בכור מספר 4 שהיה אז (וגם היום) עוד רחוק מסיומו. בליל הפיצוץ, 28 כבאים כוננים נכנסו לאולם הכור בכדי לנסות ולכבות את הלהבות. להבות שאי אפשר היה לכבות, כי זאת לא הייתה אש רגילה. הכבאים שהו ליד הכור במשך שעות ארוכות, וספגו במהלכן כמויות קטלניות של קרינה רדיואקטיבית. כולם מתו מהמקרינה בתוך שבועיים מהתאונה.

מה שהם לא ידעו, זה שההקרבה שלהם אפשרה לקרר את הכור למספיק זמן, עד אשר הגיעו כוחות סיוע נוספים שבאמצעות מסוקים הצליחו לייצב את טמפרטורת הכור, ובכך מנעו פיצוץ שני. מוערך כי פיצוץ המשנה היה יכול להיות גדול בהרבה, בעוצמה של 3-5 מגה-טון, מאות פעמים חזק יותר מהפצצה בהירושימה. פיצוץ חזק שכזה היה גורם לפיצוצי משנה בשלושת הכורים הפעילים האחרים בתחנה, וביחד היה מתרחש אסון נורא עוד יותר. עפ"י ההערכות היה סיכוי סביר כי ב-27 באפריל 1986 כ-600 מיליוני יבשת אירופה היו מתעוררים לידיעה כי היבשת מזוהמת ברמות מסוכנות של קרינה רדיואקטיבית וכי היא אינה ראויה יותר לחיי אדם. הכבאים לא זכו לאיזו הכרה מיוחדת מהשלטונות. משפחות הכבאים אספו כסף ובאופן עצמאי, ואפילו לא חוקי,  הקימו גלעד לזכרם של "אלו שהצילו את העולם". לא הכרתי את הסיפור הזה קודם הביקור בצ'רנוביל, והפרטים אושרו לפרסום רק לפני שנים ספורות בלבד. דמעות החלו לעלות בגרוני, בזמן שהמדריך סיפר לנו את זה. אני באמת חושב שכל אחד ואחד מאיתנו חייב תודה לאותם הכבאים, ולכל אותם אנשים שהתמודדו עם האסון, כי ללא ההקרבה שלהם, אני נחרד לחשוב איך היו נראים החיים שלנו היום.

ברוב המקומות באזור ההסגר הקרינה מאוד נמוכה, אפילו פחות מאשר בקייב. הסרקופג שהוקם מסביב לכור מספר 4, מונע את פיזורה. הסכנה המרכזית הינה החלקיקים הרדיואקטיביים ששקעו בקרקע. גם היום תפקידם של הכבאים חיוני, היות ושריפות יער גורמות לכל אותם חלקיקים קלטניים להתעופף שוב באוויר. הצמחים השונים, ובמיוחד טחב מצטיינים בספיגת החלקיקים הרדיואקטיביים. במו עיני ראיתי ברחובות פריפאט פיסות טחב הצומחות על הקרקע ובהן רמות קרינה גבוהות פי 200 מהממוצע. עיר מופת שהפכה לעיר רפאים. בניינים מתפוררים שנעלמים מבין העלים של היער שלוקח חזרה לידיו את המקום. כאן לא יגורו יותר בני אדם, לפחות לא ב-200,000 השנים הקרובות (זמן קיום המחצית של מרבית החלקיקים הרדיואקטיביים).

צילום: בוריסו כיטוב

כאן לא יגורו יותר בני אדם, לפחות לא ב-200,000 השנים הקרובות. צילום: ברוך וכיטוב

כ-2,300 תושבי אזור ההסגר גרים בצ'רנוביל, שעד לתאונה הייתה בית לכ-15,000 תושבים. מדובר בכבאים, מדענים, אנשי צבא, פועלי בניין שבונים את הסרקופג החדש ואלו שמספקים להם שירותים. הם רשאים להישאר באזור ההסגר לשבועיים בלבד שלאחריהם צריכים לצאת לשבועיים בחוץ, בכדי "להתנקות".

כמה עשרות זקנים חזרו לבתיהם הישנים וחיים באזור באופן קבוע. פעם המשטרה ניסתה לגרש אותם, אבל אחר כך ויתרה. אין ילדים. אין רעש של צחוק או שמחה. האנשים שאני פוגש באזור מחייכים, אבל זה חיוך עם עצב מסוים בעיניים. בלתי נתפס. המקום הזה הוא בית קברות אחד ענק: לקהילות שהיו ואינן עוד, לחיים שהשתנו בלי היכר, ליהירות אנושית שאינה יודעת גבול. לא הייתי במחנות המוות בפולין, אבל לא יכול שלא לחשוב על צ'רנוביל כגלעד לשואה שהאנושות כמעט וחוללה לעצמה. את המחיר משלמים מאות אלפי האנשים שחיו באזור לפני התאונה וכל אותם אלפים שניהלו את המאבק בהשלכותיה. גם היום, 27 שנים אחרי נולדים ילדים עם נכויות קשות כתוצאה מזה שהוריהם נחשפו לקרינה או לחומרים מזוהמים. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.

גם אחרי ביקור באזור ההסגר אני לא נגד שימוש באנרגיה גרעינית. היא מאפשרת לנו לחקור את מרחקי החלל ומעמקי האוקיאנוסים ומחממת את הבתים בלילות קרים. אבל כן קיבלתי שיעור על שבריריות החיים ועל כך שאנשים פשוטים יכולים לשנות את העולם, ואם צריך אז גם להצילו. כשחזרתי להוסטל מהסיור, הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לאמא ולהגיד לה שאני אוהב אותה. כי החיים קצרים, אבל בהחלט שווים לחיות.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “צ'רנוביל – פתוח, סגור, פתוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s