מה למדנו מהמלחמה בווייטנאם?

מיכאל דוידוב

המאה ה-20 התאפיינה במספר עצום של מלחמות וסכסוכים בהיקף ובעצמה העולם לא ידע לפני-כן. תוצאות המלחמות עיצבו את העולם כפי שהוא היום. מסיבה זו ניתן ללמוד הרבה על ההיסטוריה של המאה באמצעות בחינת המלחמות בה.
אם כן, מה היו המלחמות החשובות במאה ה-20, שאם ללמוד אותן ניתן להבין את התהליכים שהתרחשו במהלך המאה? לפי דעתי, מספיק להכיר שלוש: מלחמת העולם הראשונה- "המלחמה האימפריאליסטית הגדולה", מלחמת העולם השנייה- "מלחמת האידאולוגיות", ומלחמת וייטנאם.

מלחמתהעולם הראשונה - המלחמה האימפריאליסטית הראשונה

מלחמת העולם הראשונה – המלחמה האימפריאליסטית הגדולה

מה הופך את מלחמת וייטנאם למלחמה כה מיוחדת בעיני? בראש ובראשונה, הייתה זו מלחמה בין מדינת עולם שלישי למעצמה הגדולה והחזקה בעולם, אשר נמשכה שנים ארוכות והסתיימה למעשה בתבוסה חד-משמעית לאחרונה. ארה"ב חתמה הפסקת אש אשר היוותה הישג גדול ליריביה, ולאחר מכן צפתה בבושה כיצד המדינה שלצידה נלחמה יותר מעשר שנים מתרסקת ונכבשת על ידי יריבתה מצפון. מדוע הפסידה ארה"ב במלחמה? אפרט את הסיבות המרכזיות שהביאו לכך.

– המלחמה הייתה מלחמה מוגבלת מבחינתה של ארה"ב. היא לא הייתה מלחמה כוללת של הכל-או-לא-כלום כמו מלחמת העולם השנייה. ארה"ב ידעה שמפלתה של דרום וייטנאם לא מהווה סכנה קיומית ודאית בשבילה. הייתה זו המלחמה הקרה, חשש ממהפכות נוספות בדרום אמריקה ואידאולוגיה מקארתיסטית שדחפו את ארה"ב להגן על בעלות בריתה בעולם השלישי מפני סכנת הסוציאליזם. לעומת זאת יריביה הוייט-קונג ראו בה מלחמה כוללת, מלחמה קיומית על חופש כנגד ניצול אימפריאליסטי. הם ראו באמריקאים לא יותר מיורשי הקולניאליסטים הצרפתים שנסוגו לפניהם, ולכן ראו חשיבות בניצחון בכל מחיר.

– ארה"ב נחלצה להגן על שלטון שנוא על עמו, שנתפס כמושחת ואימפריאליסטי. שליט דרום וייטנאם נגו דיים נתפס בראייתם כדיקטטור אכזרי. התערבותה של ארה"ב לצידו חיזקו עוד יותר את התפיסה של השלטון כממשל בובות אימפריאליסטי.

– ארה"ב הגבילה את המטרות הצבאיות שלה. הפחד מהתפשטות המלחמה לשטח מדינות שכנות כמו קמבודיה וניסיון להימנע מעימות עם צפון וייטנאם בתחילת המלחמה למרות שזה סייע בצורה נרחבת לוייט-קונג כבלו את ידי קציניה במלחמה ואלו לא הצליחו להחזיק בשטחים שכבשו מהם.

– התנגדות הולכת וגדלה למלחמה בתוך ארה"ב כמלחמה בלתי-צודקת וכזו שמבזבזת יותר מדי משאבים וחיי אדם לטובת מטרות שהתועלת שתצא מהם לארה"ב אינה ברורה.

כוחות מארינס אמריקאים בווייטנאם. התערבות כנגד התקוממות עממית במדינה כלשהי היא לא רק בעייתית מבחינה מוסרית, אלא גם קשה מאוד מבחינה צבאית.

כוחות מארינס אמריקאים בווייטנאם. התערבות כנגד התקוממות עממית במדינה כלשהי היא לא רק בעייתית מבחינה מוסרית, אלא גם קשה מאוד מבחינה צבאית.

בין הלקחים שיש ללמוד מהמלחמה הם הבעיות במלחמה מוגבלת: כוח צבאי לבדו אינו תמיד מספיק כדי לנצח במלחמה מודרנית, והתערבות כנגד התקוממות עממית במדינה כלשהי היא לא רק בעייתית מבחינה מוסרית, אלא גם קשה מאוד מבחינה צבאית, בגלל המגבלות על שימוש בכוח. במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר בעלות הברית שקלו שימוש בנשק כימי, פוליטיקאים רבים טענו כי הנזק שיכול להיגרם כתוצאה משימוש בו כה גדול שספק אם תבוסה במלחמה אינה עדיפה מהידרדרות ללוחמה כימית. כאשר למדינה לא נותרת ברירה אלא לזרוע הרס עצום כדי להשיג את מטרותיה במלחמה, אי אפשר שלא לתהות אם מטרות אלה הן אכן מטרות צודקות.

מלחמת וייטנאם גבתה את חייהם של למעלה ממילון וייטנאמים. ארה"ב השתמשה בצורה נרחבת במלחמה בטכניקות לחימה שיכולות להיחשב פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. היא עשתה שימוש בפצצות-תבערה ששרפו כפרים ויערות, ריססה שדות בחומרים כימיים שהשמידו יבולים  הרעילו עשרות אלפי אנשים ולאחרים גרמו נזקים גנטיים חמורים. היא בזבזה משאבים עצומים ואיבדה למעלה מחמישים אלף חיילים. ולבסוף לא השיגה דבר. הטעות הגדולה ביותר של ארה"ב הייתה שהיא נלחמה למען מטרה אבודה-מראש ולא השכילה להבין זאת.

כאשר ברה"מ פלשה לאפגניסטן רק מספר שנים לאחר מכן, הבוץ האפגני התברר כזהה לווייטנאמי  הדמיון בין המלחמות הוא רב: ברה"מ חששה מהתפשטות מהפיכות אסלאמיות ממרכז אסיה בעקבות המהפכה באיראן, בדיוק כפי שארה"ב חששה מהתפשטות מהפכות קומוניסטיות. ברה"מ נחלצה לסייע לשלטון סוציאליסטי כנגד התקוממות עממית נגדו, נכשלה, ונאלצה לסגת בידיים ריקות.

נגמ"שים סובייטים נסוגים מאפגניסטן, 1988. צילום: מתוך ויקיפדיה.

נגמ"שים סובייטים נסוגים מאפגניסטן, 1988. צילום: מתוך ויקיפדיה.

גם לישראל הייתה וייטנאם שלה. וייטנאם של ישראל הייתה לבנון.
לפני שקוראי מוחים כנגד ההשוואה שלי של האיום האמורפי שנשקף לארה"ב כתוצאה מנפילת דרום וייטנאם לאיום המוחשי שהיו בשנות ה-80 מתקפות טרור של ארגונים מדרום לבנון על יישובים בצפון המדינה, אמהר להסביר על הדמיון שנוצר בין המלחמה בוייטנאם למלחמת לבנון ובעיקר להחזקתה של ישראל ברצועת הביטחון.
הרקע למבצע שלום הגליל הייתה מלחמת אזרחים עקובה מדם שהתחוללה בלבנון בין פלגים שונים על השליטה במדינה, אשר הובילה להתפוררות הממשל המרכזי בה מאמצע שנות ה70. עדיין נתון ויכוח אם אחת מהמטרות בפלישתה של ישראל ללבנון הייתה להטות את הכף במלחמת האזרחים לטובת פלגים פרו-ישראליים, או שמא אלו היו מוגבלות לפירוק תשתיות הטרור הפלשתיני לשם הגנה על יישובי הצפון. כך או כך, מאחר שיריביה של ישראל במלחמה היוו צד במלחמת האזרחים ומאחר שישראל סייעה וחימשה בגלוי פלגים שנלחמו באויב משותף, ניתן לומר שישראל אכן התערבה בסכסוך הפנים-לבנוני כמו שארה"ב התערבה בדרום וייטנאם.
משהוסגו מטרותיה של ישראל, היא החליטה לשמר שליטה ב"רצועת הבטחון" בדרום לבנון מתוך תפיסה שהחזקה בה חיונית להגנה על יישובי הצפון.
אולם משהתארכה שהייתה של ישראל בדרום לבנון אל תוך שנות התשעים, הספקות לגבי מחיר השהייה הלכו וגדלו: זו הייתה קשה, מסוכנת, ודרשה השקעה גדולה במשאבים וחיי אדם. ישראל מיהרה לגלות לא רק שאין זה חד-משמעי ששהיית צה"ל ברצועה הכרחית לשמירת בטחון יישובי הצפון, אלא שככל שזו התמשכה, ארגוני טרור שפעלו נגד כוחות צה"ל זכו ליותר ויותר תמיכה, במיוחד הארגון השיעי חיזבאללה. כ15 שנה של שהייה ברצועה עלתה בחייהם של מעל 500 חיילי צה"ל, ביניהם 73 הרוגי אסון המסוקים. צבא דרום לבנון, שתמך בצה"ל לאורך שהותו במדינה והיווה אחד מהפלגים שטענו לזכות שליטה במדינה, נחלש בהדרגה עד שהפך תלוי לחלוטין בסיוע ובתמיכה של ישראל (בדיוק כמו השלטון בדרום-וייטנאם). בעת יציאתו של צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 כוחות חיזבאללה הגדילו את תקיפותיהם על מוצבי צה"ל כדי להציג אותה כניצחון שלו.

הבופור. הבוץ הלבנוני היה טובעני לא פחות מהבוץ הווייטנאמי  בשני המקרים צבאות שירתו מטרה שלא ברור היה מה התועלת הפוליטית ממנה למדינתם.

הבופור. הבוץ הלבנוני היה טובעני לא פחות מהבוץ הווייטנאמי בשני המקרים צבאות שירתו מטרה שלא ברור היה מה התועלת הפוליטית ממנה למדינתם.

הבוץ הלבנוני היה טובעני לא פחות מהבוץ הווייטנאמי  בשני המקרים צבאות שירתו מטרה שלא ברור היה מה התועלת הפוליטית ממנה למדינתם, ואם התועלת מהמדיניות שהם מנהלים גדולה מהנזק שלה. כדי ללמוד את הלקחים ממלחמת וייטנאם, יש לזכור עובדות חשובות: צבא הוא רשות מבצעת. צבא קיים כדי לשרת מטרות פוליטיות. מטרות אלו חייבות להיות ברורות וניתנות להשגה ולא ססמאות כמו "חיזוק ההרתעה" או "השבת הביטחון". הנהגה פוליטית לא יכולה לצפות מצבא לעשות קסמים; היא מוכרחה לעשות חישובים עמוקים ומשמעותיים של עלות-ותועלת, מטרות שניתן להשיג באמצעות כוח צבאי וכאלו שלא. היא חייבת להבין את אויבתה אם היא מצפה לנצח אותו. אי-הבנה אמריקאית של וייטנאם גרמה להם לתבוסה משפילה ועשרות אלפי חללים. תפיסה ישראלית שבטחון המדינה תלוי בשליטה בשטח עוין הוכיחה לה שלעתים ההפך הוא הנכון, ועלתה בהרוגים רבים ובתרומה לצמיחתו של ארגון טרור מוסלמי קיצוני.
המלחמה המודרנית דורשת זהירות רבה. גם אם אתה חושב שמלחמתך צודקת, אין זה מבטיח שתנצח. המלחמה בווייטנאם הוכיחה שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s