דוקטרינת ההגנה הצבאית העדכנית של ישראל: שובה של ההכרעה

ד"ר חנן שי

מבצע "עמוד ענן" התנהל לאור מה שמצטייר כתפיסת הפעלה צבאית חדשה שנועדה למנוע מישראל להיקלע למלחמת התשה ממושכת.

התפיסה שקדמה לה הייתה מענה לאיום כיבושו של שטח ישראלי ע"י צבאות מדינתיים ניידים. צה"ל נבנה לאורה כצבא יבשתי נייד, שנועד להקדים את האויב ולחולל הכרעה מהירה של המלחמה באמצעות תמרון זריז לעומק שטחיו ושם, כיתור כוחותיו העיקריים, תוך יצירת איום אמיתי בר מימוש מיידי בהשמדתם, אם המלחמה לא תופסק בתנאיה של ישראל.

קרבות מלחמת יום כיפור. צה"ל נבנה כצבא יבשתי נייד, שנועד ליצור הכרעה מהירה

מלחמת יום כיפור. צה"ל נבנה כצבא יבשתי נייד, שנועד ליצור הכרעה מהירה. צילום: ארכיון צה"ל

במקרה של מלחמה כוללת, נועד צה"ל להכריע מהר ככל האפשר את מדינת האויב הראשית ותוך כך, הרתעת שאר המדינות מהצטרפות למלחמה; והיה ויצטרפו, לנצל את הקווים הפנימיים שמהם נהנתה ישראל, להעברה מהירה של עוצבות מתמרנות מהזירה שהוכרעה, להכרעתן הליניארית של שאר הזירות.

הופעתם בזירה של צבאות נייחים – של גורמי טרור ושל מדינות, יצרה על ישראל איום חדש כפול: הראשון, שחיקת העורף האזרחי שלה בירי מרחוק; זה מתבצע מתוך מארג צפוף ואינסופי של מגננים מבוצרים וממוכשלים הבנויים בתוך שטחים רוויי אוכלוסיה אזרחית צפופה המהווה "מגן אנושי" לצבאות הטרור; השני, אילוצו של צה"ל הנייד להיקלע, לשם הפסקת הירי על העורף הישראלי, לקרבות הבקעה חזיתיים ושוחקים לכיבוש המגננים הממוכשלים שמהם מבוצע הירי על אזרחי ישראל.

ישראל הועמדה בפני ברירה אכזרית: שחיקה גבוהה של חייליה, כדי להפסיק מהר את שחיקת אזרחיה, או, שחיקה ממושכת של אזרחיה, כדי למנוע שחיקה גבוהה של חייליה בקרבות הבקעה. "המספריים" החדים והזריזים של ישראל – צה"ל, הותקלו ב"אבן" אשר נטרלה את יתרונה הראשי של ישראל: יכולתה להכתיב במידה גבוהה את משך מלחמותיה ואת היקף הנזקים שיגרמו לה.

תגובת צה"ל הראשונית לאיום החדש היה בתחילת שנות ה-2000 אימוצה של דוקטרינת "ההלם והאימה" שפתחו אולמן ווייד – חוקרים באוניברסיטה לביטחון לאומי של ארצות הברית: שימוש בזיקוקי דינור טכנולוגיים, שיפתיעו את האויב ויחוללו אצלו הלם, מורא ובהלה, שינטרלו את חשיבתו הלוגית הקרה ולכן יחליט להיכנע, חרף יכולתו הפיזית להמשיך ולהילחם.

בקיץ 2006 תודעת חיזבאללה לא הוכתה בהלם ואימה, חרף הפתעתו וביצועיו המרהיבים של חיל האוויר ולכן הירי על ישראל לא פסק במשך 34 ימים. ישראל והעורף האזרחי שלה נקלעו למלחמה הארוכה ביותר מאז מלחמת העצמאות.

מבצע "עופרת יצוקה" נפתח אף הוא בהפתעה מהממת של חמאס: הרג מרחוק של שוטרים במגרש מסדרים. לזה נוספו פעולות אוויריות ואף קרקעיות שנועדו כמו בלבנון 2006 לזרוע בחמאס אימה שתחולל הרתעה גם ללא הכרעתו, דהיינו, נטרול יכולת לחימתו. – גם כאן הדוקטרינה נכשלה ותושבי הדרום נקלעו למלחמת התשה שנמשכה 19 יום.

אמל"ח שנתפס בתוך מסגד במסגרת מבצע 'עופרת יצוקה. הניסיון לעורר הלם כשל.

אמל"ח שנתפס בתוך מסגד במסגרת מבצע 'עופרת יצוקה. הניסיון הישראלי לעורר הלם כשל. צילום: דובר צה"ל

ב"עמוד ענן" נחשפה בהדרגה דוקטרינה חדשה, חליפית לדוקטרינת ההכרעה בתמרון שנוטרלה ולדוקטרינת ההרתעה-ללא הכרעה, שנכשלה: הדוקטרינה היא הכרעה מהירה של היריב כתוצאה מהשמדה מאסיבית של יכולותיו העיקריים בירי מרחוק.

הפעלת דוקטרינה זו סיכלה שלושה איומים ראשיים על ישראל: הראשון, איום התשתו הממושכת רבת הנפגעים של העורף הישראלי העמוק. המענה שנטרל איום זה היה כפול: א. השמדה מהירה בירי מנגד של מכסימום מקורות ירי ארוך טווח על ישראל באמצעות עדיפות כמותית, אך בעיקר איכותית, של מודיעין, אמל"ח וחימוש מתקדמים. ב. יירוט מדויק של רקטות לפני נפילתן בשטח בנוי ע"י "כיפת ברזל" ומיגון האזרחים במקלטים ובממדים; האיום השני – שחיקה גבוהה של לוחמי צה"ל, סוכל, ע"י הימנעות מהפעלתם לכיבוש קרקעי של המגננים; האיום השלישי, לפגוע בתדמיתה של ישראל כתוצאה מפגיעה באזרחי הרצועה, סוכל, ע"י התמקדותו של צה"ל בפגיעה מדויקת במאגרי הרקטות, תוך הימנעות מוחלטת כמעט מהריגה מאסיבית של מפעילים שהייתה כרוכה בפגיעה ב"מגניהם האנושיים".

הדוקטרינה החדשה איננה מייתרת את התמרון היבשתי, אך הופכת את ההשתלטות על שטחי האויב לסלקטיבית יותר מבעבר ובכל מקרה אם תמרון יבשתי יופעל, יוקדם לו ככלל "ריכוך" מוקדם של השטח המיועד לתפיסה בירי מאסיבי מרחוק.

הרמטכ"ל בני גנץ במבצע 'עמוד ענן'. הדוקטרינה החדשה אינה מייתרת את התמרון היבשתי.

הרמטכ"ל בני גנץ במבצע 'עמוד ענן'. הדוקטרינה החדשה אינה מייתרת את התמרון היבשתי. צילום: דובר צה"ל

"עמוד ענן" סיפק, אמנם בתא שטח מוגבל, הוכחת היתכנות ליכולתה של ישראל לנטרל את דוקטרינת ההתשה שכפו עליה צבאות הטרור הנייחים, באמצעות ייזום דוקטרינת הכרעה משלה מבוססת אש-מנגד רב עוצמתית: עימות של "האבן", שנטרלה את "המספריים" הישראליים, ב"סלע", שימחוץ תחת משקלו, מהר, אבן או סדרת אבנים שיופעלו כלפיה.

מימוש הדוקטרינה הזו, בעיקר לשם הכרעה סימולטנית מהירה של מספר זירות במלחמה כוללת שתכפה על ישראל, מחייב השקעות עצומות במודיעין וביצירת עוצמות אש-מנגד אדירות. מציאת מקורות לתקציב הנדרש להשקעות אלה היא הכרחית, כל עוד תקפה הנחת יסוד בביטחון הלאומי של ישראל, לפיה, עליה לנהל מלחמות קצרות וזולות ככל האפשר ולשלוט, כבעבר, במשך ובהיקף הנזקים שייגרמו לה, במלחמות שתאלץ לנהל.

צנחנים בירושלים, מלחמת ששת הימים. שובה של דוקטרינת ההכרעה. ציום: ארכיון 'במחנה'.

צנחנים בירושלים, מלחמת ששת הימים. שובה של דוקטרינת ההכרעה. ציום: ארכיון 'במחנה'.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “דוקטרינת ההגנה הצבאית העדכנית של ישראל: שובה של ההכרעה

  1. הדוקטרינה הצבאית של לחימה בארגוני טרור היא בעייתית מראש. הבעיה העיקרית שלו היא שארגוני טרור הם לא צבא, והם לא נלחמים כמו צבא. במקרה שיש להם שליטה פוליטית ממשית באוכלוסיה הם יכולים להפוך להיות במידה מסויימת צבא. החיזבאללה בלבנון הגיע לרמת ארגון מספקת כדי שניתן אולי לראות בו צבא לא לגיטימי, ובכל זאת יש כאן בעיה.
    הבעיה מתחילה מכך שחיילים בצבא פועלים בצורה מאורגנת, מסודרת ונאמנים להנהגה הפוליטית שלהם. מאחר שהתפקיד שלהם הוא להגן על אוכלוסיה, הם יכולים להיות מוכרעים ולהכנע כאשר אינם יכולים עוד להגן על אוכלוסייתם. ההגיון של ארגוני טרור הוא שונה: הם לא מנסים להגיע להכרעה מאחר שהם יודעים שאינם מסוגלים לכך. מסיבה זו "צבאות הטרור" לא נלחמים כצבא רגיל אלא מתבססים על טקטיקות לוחמת גרילה "פגע-וברח" שמטרתן להתיש את היריב. כמו-כן הנאמנות של לוחמי טרור מוטלת בספק; בגלל שהם לוחמים לא חוקיים הם לא רואים צורך לציית תמיד למפקדיהם. והדגש האחרון הוא שהגיון של מנהיגי טרור הוא לא הגיון של מנהיגים מדיניים. מי שמוכן להקריב את אנשיו להגשמת מטרתו, לא יירתע מפגיעה קשה ב"לוחמים" שלו, ולא יובס באמצעים צבאיים סטנדרטיים.
    ארגון טרור שזוכה לתמיכה עממית יוכרע רק על ידי שליטה אפקטיבית באוכלוסיה.
    מאחר ששליטה אפקטיבית באוכלוסיה עוינת דורשת משאבים וחיי אדם עצומים ומהווה בעיה מוסרית, המסקנה שלי היא שרק פגיעה במנהיגות הפוליטית והמבצעית של ארגוני טרור תשיג הרתעה והחלשה משמעותית שלהם. הצבא שנלחם בארגוני טרור צריך להפסיק לחשוב במושגים של ניצחון ותבוסה ולחשוב במושגים של סבבי לחימה.

  2. מסכים מאד,
    אולי רק השמדת הדרג הפוליטי-מדיני תוכל להביא לאיזשהי הכרעה של ארגוני הטרור.
    ישראל צריכה לשים לעצמה כמטרה ראשית את ראשי הטרוריסטים.

  3. קראתי את המאמר, ואני חייב להודות שאיני מומחה בתחום (מעולם לא כתבתי או חקרתי את הדוקטרינות הצבאיות של ישראל והקריאה שלי בנושא מועטה מאוד). עם זאת, מהפרספקטיבה התאורטית כן עלו לי מספר מחשבות:
    בכתבה, מציין ד"ר שי את המעבר מצבאות ניידים לצבאות נייחים, וקושר בנשימה אחת בין ארגוני טרור לצבאות של מדינות ערב כמשתנה המסביר את הצורך בשינוי דוקטרינרי. אך לפי דעתי הצורך בשינוי לא נובע משינויים טקטיים של צבאות אלא באופי הסכסוכים החמושים ובמיוחד לסוגיית ההרתעה, שכן יש הבדל משמעותי בין יכולת ההרתעה של שחקנים מדינתיים ושחקנים שאינם מדינתיים – במקרה שלנו ארגוני טרור.
    הרתעה כידוע מתחלקת להרתעה נגד יכולת (הפגיעה ביכולות היריב) ונגד ערך (פגיעה במה שחשוב ליריב במידה כזו שימנע מפעולה מסוימת). בהקשר של הרתעה נגד יכולות אולי ניתן לקשור בין ארגוני טרור למדינות ואז יש חשיבות למעבר לצבאות נייחים, אך המשמעות וההבדל המשמעותיים לדעתי נעוצים בהבחנה של הרתעה נגד ערך, ששונה בין שחקנים מדינתיים לשחקנים שאינם מדינתיים. להבחנה זו יכולים להיות הסברים מפרספקטיבות שונות בתיאוריות היחסים הבינלאומיים. בין היתר, גישות רעיוניות (קונסטרוקטיביזם בעיקר) יסבירו זאת דרך זהויות תפקיד שונות וקבלה של כללי משחק. בהתאם לכך, האם מדינות ערב לא יכלו לפגוע באוכלוסייה אזרחית או שהן נמנעו מלעשות כך מכיוון שזה חורג מכללי המשחק?
    מזווית מעט שונה, גם גישות מטריאליות (בעיקר ראליזם וזרמיו אך בוודאי שלא רק) ידגישו את ההבדל בחישובי עלות-תועלת שונים בין מדינה לארגון טרור, כך שפגיעה בתשתיות של מדינה עשויות להרתיע אותה בעוד שפגיעה בתשתיות נגד ארגון טרור עשויה לשמש ככלי רטורי בידי הארגון ולא להרתיע את הארגון מתגובה. באותו הקשר, מדינה יכולה להירתע מדרכי פעולה מסוימות מחשש לסנקציות בינלאומיות בעוד שארגוני טרור חשופים פחות להשפעות אלו שכן מלכתחילה אינם מהווים שחקן לגיטימי.
    אם כך, ניתן לסכם ולהגיד שלא המאפיינים בסגנון הלחימה הולידו את השינוי בדוקטרינה הישראלית אלא השינוי באופי השחקנים המתייחס ליכולת ההרתעה מבחינת הערכים של היריבים החדשים שלא ניתן להרתיע אותם בכלים הישנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s