המשבר הכלכלי מגיע אל קפריסין

עדי כהן

המשבר בגוש היורו כבר הפך קצת משעמם. כולנו שמענו על מדינות ה-PIIGS: פורטוגל, אירלנד, יוון,  איטליה וספרד. כולנו מבינים את חשיבותן של גרמניה וצרפת בחילוץ מן המשבר. נדמה שאחרי יותר משלוש שנים של משבר מתמשך הוא הפך ל"נו-ניוז", במיוחד במדינת ישראל עם המשברים והדרמות שהיא מספקת בעצמה. אז מה אם גם קפריסין מצטרפת למדינות המבקשות סיוע כלכלי, את מי היא מעניינת בכלל? מדינה קטנה, בקושי מיליון בני אדם, אפילו לא חצי משטחה של מדינת ישראל ותמ"ג של 17 מיליון דולר (לעומת 300 מיליון דולר של יוון).

קפריסין, האי הים-תיכוני קצת מזכיר את מדינת האיים יוון – אם זה במזג האוויר השמשי, עצי הזית והחקלאות המסורתית או נפח סקטור התיירות בכלכלה הלאומית. נדמה שגם מנהלי הבנקים הגדולים בקפריסין חשבו שרב הדומה על השונה – והגדילו עוד ועוד את החשיפה שלהם לכלכלה היוונית. ההמשך כבר ברור מראש, ועם הגעת הצונאמי של המשבר הגדול אל חופי יוון, הספינה הקפריסאית הטלטלה חזק.

דגלי יוון וקפריסין. רב הדומה על השונה.

דגלי יוון וקפריסין. רב הדומה על השונה.

אז כן, גם השכנה החביבה קפריסין מבקשת עזרה מקרן החילוץ של האיחוד האירופי (ESM) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF). הסכום שהוסכם הוא 10 מיליארד יורו – זוטות לעומת ה-100 מיליארד (!!) שהוזרמו ליוונים במסגרת תכנית החילוץ שם.

מה שמדאיג במיוחד בחבילת הסיוע לקפריסין, היא הדרישות שהציבו כנגדה. רבות נכתב על ההתניות שמציבים גופים בינלאומיים שונים תמורת מיליארדי דולרים (או במקרה הזה, מיליארדי יורו). דרישות להפרטה של נכסים לאומיים, ורפורמות ליברליות כבר הפכו למקובלות – על אף שהן נשארו שנויות במחלוקת. העלאת גיל הפרישה ביוון, דרישה "לגיטימית" של בעלי הממון האירופאים, הובילה למלחמה פנימית של ממש – מהומות, בזיזה של חנויות, שריפת צמיגים והפגנות המוניות.

הדרישה ההזויה ביותר שהציבו כלכלני גוש היורו מאלצת את קפריסין להטיל מס של 10% על כל פיקדונות הבנקים בהם מעל 100,000 יורו, ומס של 6.75% על פיקדונות קטנים יותר. ההצדקה של הכלכלנים הבכירים ברורה – מס זה אמור לספק מעל 5.8 מיליארד יורו – סכום שיורד מעל כתפיהם ומקל על העברת הסיוע.

אולם מן הצד השני – אם אתם אזרח טוב שחסך ליום סגריר – בן לילה איבדת סכום משמעותי מהכסף שלך, ככה סתם. נוסיף לכך את העובדה שהמס שהוטל הוא על פיקדונות בבנקים בלבד – והסכנה הגדולה מתבהרת. אלפי בני אדם צובעים על הבנקים והכספומטים במטרה להוציא את כל כספם ולהחזיקו במזומן – כך שלא ייפגעו מהמס הצפוי. הריצה אל הבנקים, אותה תופעה ידועה מהמשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 בארה"ב, הופכת לממשית, כאן ועכשיו.

המשבר הכלכלי של שנות ה-30. ריצה אל הבנקים מתרחשת גם כיום.

המשבר הכלכלי של שנות ה-30. ריצה אל הבנקים מתרחשת גם כיום.

זוהי דרישה חדשה שמסמלת החרפה והקצנה במידת ההתערבות של גופים חיצוניים. מס שכזה אינו נדרש מאירלנד, יוון ופורטוגל שכבר זכו בחבילת סיוע מגוש היורו. תוסיפו לכך את אי-התחייבותם של שרי האוצר האירופאיים לנקוט בצעד דומה במדינות מתקשות אחרות, ואני הייתי מתחיל לדאוג.

את המשמעויות של המשבר אנו עוד עתידים להבין ולנתח, אבל כבר עכשיו עולה השאלה: עד כמה יכולים כלכלנים להרחיק לכת בדרישותיהם? האם הם באמת הפתרון, או שמא הבעיה?

adi.cohen11@mail.huji.ac.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s