מותו של רודן או לכתו של מנהיג עממי?

דניאל קשת

סטודנט ללימודי אמריקה הלטינית וגיאוגרפיה

ביום שלישי ה-5 במארס, קצת לפני חצות, התבשרנו כולנו – או לפחות המכורים מבינינו שעדיין בודקים את אתרי החדשות ברבע לחצות – על מותו של  נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס. הרבה מילים (בעיקר בלועזית) נשפכו על האיש, אולם אני נוטה להאמין כי אין ישראלי שלא שמע עליו או בעיקר לא תפס אותו כדמות חיובית למדינת ישראל. אין זה סוד שצ'אבס לא נמנה על חסידי אומות העולם ולא היה חבר בשדולת אייפא"ק. נכון שגם בוושינגטון הוא לא היה ממש חביב הקהל, ועל אף תמיכתו הגלויה בברק אובמה בבחירות לנשיאות ארה"ב, אני די משוכנע שהאחרון לא התקשר להודות לו על התמיכה.

הוגו רפאל צ'אבס פריאס (אתה לא באמת מנהיג דרום אמריקני אם אין לך ארבע שמות, לפחות) נולד למשפחה ונצואלנית קשת יום, ובדומה למשפחות קשות יום רבות אחרות בעולם, החליט שהדרך היחידה שלו להגיע למשהו בחיים היא קריירה צבאית. במהלך שירותו הצבאי טיפס צ'אבס בסולם הדרגות עד לדרגה המקבילה לסגן-אלוף. כמו קצינים רבים אחרים, הוא לא היה מרוצה מהפוליטיקה במדינה והחליט להצטרף אליה כדי לשנות. אולי להצטרף לא יהיה המינוח הכי מדויק, משום שמה שצ'אבס עשה היה ניסיון הפיכה, ועל כך הוא שילם בכליאתו למשך שנתיים, עד שנת 1994. לאחר שחרורו הוא הגביר את מאמציו הפוליטיים והפופולריות שלו גברה, עד שבשנת 1998 הוא נבחר לנשיאות ונצואלה, עם 56% תמיכה.

עלייתו של צ'אבס לשלטון התאפשרה בעיקר בזכות בסיס התמיכה הרחב לו זכה מהמעמדות הנמוכים בוונצואלה, שמספרם גדל עם השנים נוכח אי-השקעת הממשלה בתנאי המחייה שלהם, במקביל להכנסות נמוכות של המדינה מנפט, בעקבות מעורבות גדולה של חברות נפט זרות ומדיניות כלכלית נאו-ליברלית.

צ'אבס הבטיח לבוחריו עידן כלכלי חדש וצדק חברתי – הבטיח וקיים. הלאמה מלאה של תאגיד הנפט, כפי שעשה עם עלייתו לשלטון, הזרימה למדינה סכומי עתק אשר הופנו למעמדות הנמוכים שמעולם לא נהנו מכספים אלה (לפי האו"ם, שיעור העוני בוונצואלה נחתך בכמחצית מאז עלייתו של צ'אבס לשלטון). שמירה על מחירי נפט גבוהים רק הגדילה את תזרים המזומנים של המדינה ומכאן גם את כוחו של צ'אבס.

עם עלייתו לשלטון טען צ'אבס שכל מוסדותיה של ונצואלה מושחתים וצריכים להיות מוחלפים, ולכן הקים את מועצת החוקה הלאומית, אשר שקדה על ניסוח חוקה חדשה למדינה. המהפכה של צ'אבס כללה הסרה שיטתית של מערכת האיזונים והבלמים מהדמוקרטיה הוונצואלית – בשלב הראשון היא החליפה את כל השחקנים הוותיקים, המתנגדים הפוליטיים ובעלי התפקידים הבולמים את הנשיא ובשלב השני הבטיחה את הנאמנות והשעבוד של השחקנים החדשים. את השלב הראשון ביצע צ'אבס באמצעות מועצת החוקה, שניסחה חוקה חדשה שאושרה במשאל עם באפריל 1999, עם 88% אחוזי תמיכה.

הוגו צ'אבס. בשלטון משנת 1998

הוגו צ'אבס. בשלטון משנת 1998

ההשלכות המיידות של החוקה החדשה היו פיזור הקונגרס ומינוי רשות מחוקקת חדשה שמונתה ע"י מועצת החוקה, לרבות הקמת ועדה אשר סילקה מאות שופטים מבתי המשפט. במקביל, גדל כוחו של צ'אבס עד כדי שיכול היה להוציא צווים נשיאותיים בכלל התחומים – מפיתוח כלכלי ועד רפורמת קרקעות. לצד זה, הממשל הפדראלי בוונצואלה החליש את כוחם של המושלים המחוזיים וריכז את התקציבים אצלו. אחד מתיקוני החוקה החשובים אותם הוביל צ'אבס בשנת 1999 היה מעבר מרשות מחוקקת ביקמרלית, המבוססת על סנאט ובית נבחרים, לרשות חד-ביתית – האסיפה הלאומית.

זאת ועוד – בכל מערכות הבחירות מאז עלייתו של צ'אבס לשלטון חלה עלייה מתמדת בשיעור ההשתתפות בבחירות של אזרחי ונצואלה, עד לכדי למעלה מ-80% השתתפות בבחירות האחרונות לנשיאות בשנת 2012, שיעור גבוה ביותר יחסית למדינות דמוקרטיות בהן ההשתתפות בבחירות אינה חובה. הגידול בשיעורי ההצבעה מצביעים על מעורבות פוליטית גבוהה של העם הוונצואלני, וניתן אף לפרש זאת כהבעת אמון במערכת הפוליטית.

כפי שניתן ללמוד משיעורי ההצבעה הגבוהים ושמירה על כוחה של מפלגת השלטון הסוציאליסטית, הפוליטיקה בוונצואלה נהפכה למעין מופע של איש אחד – הוגו צ'אבס. האיש אשר עמד בראש הרשות המבצעת גם נהנה מרוב ברור ועקבי ברשות המחוקקת. התמיכה בצ'אבס האיש וברעיון הסוציאליסטי שהוא מביא עמו מבטאים את רצון העם הוונצואלני, ובעיקר את רצונם של המעמדות הנמוכים הגדולים במדינה. ההכנסות מנפט ממשיכות להזרים לקופת המדינה הון רב, במקום לכיסיהם של בעלי הון, ועל כך זכה באהדת ההמונים, למרות שכספים אלה טרם הצליחו לשפר את פניה של המדינה והמצב הכלכלי של תושביה, ורוב אזרחיה עדיין חיים בתנאים לא פשוטים.

בבסיס רעיונותיו הפוליטיים של צ'אבס עמדו שני עקרונות מרכזיים – חיפוש אלטרנטיבה סוציאליסטית מותאמת לשיטה הנאו-ליברלית והפיכתה של ונצואלה למעצמה אזורית באמריקה-הלטינית, אשר מהווה גם משקל-נגד להגמוניה האמריקנית בהמיספרה המערבית. עלייתו של משטר המתנגד לעקרונות הנאו-ליברליזם בוונצואלה הייתה אבן הדומינו הראשונה באמריקה הלטינית, אולם בהמשך נבחרו ממשלים דומים במדינות נוספות – בוליביה, ניקרגואה, אקוודור ואפילו ארגנטינה במידה מסוימת, לצד קובה הקומוניסטית מזה עשורים.

קשה להתעלם מהעובדה שאמריקה הלטינית עוברת תהליך של 'הסמקה' – נצבעת אט-אט באדום. אם בעבר, בתקופת המלחמה הקרה, ארה"ב חששה שמדינות אמל"ט יהיו קומוניסטיות ונאמנות לברית המועצות, הרי שהיום תהליך זה קורה, אולם לא כחלק מלקיחת צד של אותן מדינות במערכת עולמית דו-קוטבית, אלא בתהליך נביעה פנימי של אותם רעיונות סוציאליסטיים במידה רבה, ורצון להיות בעלי השפעה במערכת עולמית רב-קוטבית.

מעבר לביוגרפיה הבסיסית, הפוליטיקה הפנימית ומדיניות החוץ שלו, מי היה האיש הוגו צ'אבס? כולנו ראינו את התמונות בהם נראה צ'אבס מחלק יוגורט לילדים ישירות ממקרר, מכנה את נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, "חמור" בשידור ישיר בתכנית הטלוויזיה שלו (אשר עצם קיומה גורמת להרמת גבה), מתנשק עם ידידנו אחמדינז'אד ושכננו הטוב אסד, מקלל את עצם קיומה של ארצנו הקטנטונת, ועוד.

מבחינת היחסים עם מדינת ישראל, ההתדרדרות המשמעותית החלה במלחמת לבנון השנייה, ב-2006, כאשר גינה צ'אבס את ההתקפות הישראליות בלבנון והחליט להחזיר את השגריר שלו מישראל. ב-2009, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", בעוד צה"ל עמוק ברצועת עזה, החליט צ'אבס לגרש את אנשי השגרירות הישראלית ולנתק את היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל. בקיצור, צ'אבס לא היה מחובבי ציון.

אז נכון, מטעמים דיפלומטיים ברורים לשכת רה"מ לא שחררה הודעה בעניין מותו, מובן וברור למה. ובכן, לתחושתי באותה לשכה ממש עפו מספר חיוכים לאחר ההודעה על מותו. למה? אמנם זהו נושא שלם לכתבה בפני עצמו, על הקשר איראני-ונצואלני שטרד את מנוחתם של 'שומרי הסף', שלנו ושל ארה"ב. אולם על קצה המזלג אומר שלראשונה מאז משבר הטילים המפורסם ב-1962, הצבתם של טילים בליסטיים, ובעתיד אף גרעיניים, על אדמת יבשת אמריקה נראתה ממשית; לצד טיסות שבועיות בקו טהראן-דמשק-קארקס, אשר הניסיונות להבין מי ומה מגיעים ויוצאים בטיסות הללו כנראה העסיקו עד מאוד את אותם 'שומרי סף'.

אז האם צ'אבס היה רודן או מנהיג עממי לגיטימי? ביום רביעי, במהלך כל המחצית הראשונה של היום, הדיווחים בגלי צה"ל נפתחו בערך כך: "אחרי שנתיים של מאבק במחלת הסרטן, מת הלילה הרודן הוגו צ'אבס" (באתר התחנה בחרו לשנות את המילה "רודן" ל"המנהיג הכוחני"). בנימה אישית אני חייב לומר שכינוי זה העלה בי תחושה אשר נעה בין אי-נוחות קלה למבוכה מסוימת.

הוגו צ'אבס על משחתת אמריקאית. היחסים ביניהם עלו על שרטון

הוגו צ'אבס על משחתת אמריקאית. היחסים ביניהם עלו על שרטון

נכון, צ'אבס לא היה מידידיה הגדולים של ישראל ושל אחותה הגדולה ארה"ב. כן, הוא היה דמות צבעונית, פופוליסטית, מתלהמת, מחבק אסדים ואחמדינז'אדים, מנהיג סמי-צבאי אשר נהג להסתובב עם כומתה (אדומה! גוועלד) גם בתור פוליטיקאי. אפשר להמשיך את הרשימה הזאת וללגלג עליו עד מחר, אבל רודן הוא לא היה. צ'אבס זכה בבחירות דמוקרטיות לכל אורך שנות כהונתו ברוב מוחלט ומוחץ, מה שאומר שהעם הוונצואלני אהב אותו, תמך בו ונתן לו את אמונו, פעם אחר פעם. אז נכן שקל לנו ללגלג על מנהיג צבעוני כצ'אבס, במיוחד כשהוא לא נמנה על אוהדינו, אבל המציאות היא שצ'אבס נבחר ברוב שכל ראש ממשלה ישראלי בשנים האחרונות יכול רק לחלום עליו. הנה, בימים הקרובים תורכב ככל הנראה ממשלה כשהעומד בראשה זכה בקושי לשישית מתמיכת העם והוא הולך להרכיב ממשלה בפעם השלישית. אבל היי, העיקר שאנחנו דמוקרטיה. בעצם גם ונצואלה.

danielkeshet@gmail.com

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s