ראיון עם פרופסור אריה קצוביץ'

פרופסור אריה קצוביץ'

תואר ראשון יחסים בינלאומיים ומדע המדינה, האוניברסיטה העברית

תואר שני יחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית

דוקטורט יחסים בינלאומיים, פרינסטון (1992)

מוציא בימים אלו ספר חדש בשם "Globalization and the Distribution of Wealth: The Latin American Experience, 1982–2008"

 אריה קצוביץ'

הוא הפך למרצה מיתולוגי בזכות המבטא, קורס המבוא גורם לכך שכולם מכירים אותו וממש עכשיו, ב-1 במרס, מלאו לו 20 שנות הוראה באוניברסיטה העברית. מעבר לכך הוא מלמד כבר שנים את משא ומתן לשלום במזרח התיכון, וסמינר לתלמידי תואר ראשון בנושא אמריקה הלטינית. בימים אלו הוא מוציא ספר חדש בהוצאת קיימברידג', בנושא גלובליזציה וחלוקת העושר, באמריקה הלטינית.

פרופ' קצוביץ', ספר לנו כיצד שני הנושאים, השלום ואמריקה הלטינית, מתקשרים?

כשהתחלתי ללמד פה, במספר שנים הראשונות, לא לימדתי על אמריקה הלטינית. זאת, למרות שכבר בדוקטורט כתבתי על המקרה העצוב של מלחמת פוקטלנד/מלווינס. הפרויקט המחקרי השני שלי התמקד בניסיון להסביר מדוע אנחנו יכולים לדבר על אזורים של שלום – לא רק השלום הארוך של אירופה, אלא גם בעולם השלישי. אז בדקתי את מדינות מערב אפריקה, ואני לא אפריקניסט, ואז בדקתי מאד לעומק את המקרה של דרום אמריקה. יש לך שם לא מעט מדינות, ולעומת זאת כמעט ולא היו מלחמות במאה ה-20. היעדר מלחמה זה משהו שבתור ישראלים מסקרן אותנו מאד, אז בדקתי את זה אמפירית וניסיתי לפתח שורה של הסברים מדוע השלום הזה נשמר. משם והלאה, ובעצם עד היום הזה, אני מתייחס לאמריקה הלטינית כמעין מעבדה לבדיקת תיאוריות של יחב"ל. התוצאה זה הקורס שאני הכי מחבב – סמינר תואר ראשון – יחסים בינלאומיים ואמריקה הלטינית, שאותו אני מלמד משהו כמו 15 שנה. בכל שנה, בשליש האחרון של הקורס, יש לי את העונג לשמוע את ההרצאות של הסטודנטים וללמוד מהם.

אתה מגלה דברים חדשים?

אני כל הזמן לומד מהם דברים חדשים. הנה, עכשיו לפני הריאיון הייתה לי שעת קבלה ובאו שלושה סטודנטים: אחד דיבר על נושא שהוא מאד-מאד בכותרות: העלייה הכלכלית של ברזיל, שהיא המשק השישי בעולם. מישהו אחר גם דיבר על ברזיל, בהקשר של פיתוח מול שמירה על איכות הסביבה. ותלמידה שלישית דיברה על תיירות ירוקה, תיירות אקולוגית, תיירות בת קיימא. היא מנסה להשוואות בין קוסטה ריקה, פרו ומקסיקו. פשוט מרתק.

אתה מצליח לראות נקודות דימיון בין אמריקה הלטינית ובין ישראל?

תמיד מעניין להשוות, אבל צריך להיות מודעים שאתה משווה בין תפוחים לתפוזים. אני תלמידו של פרופ' יהושפט הרכבי ז"ל, ולמדתי ממנו הרבה דברים. אחד הדברים שהוא אמר זה שאם אתה רוצה ללמוד על הסכסוך הישראלי-ערבי, אתה צריך להתרחק ממנו.

אני אומר תמיד בהומור שאני מכיר שתי מדינות שנמצאות כל הזמן במשבר: האחת היא ארגנטינה והשנייה היא ישראל. אבל הנסיבות הן שונות לגמרי; הבעיות של ארגנטינה הן פנימית, חברתיות, כלכליות. הבעיות של ישראל קשורות יותר להקשר הבינלאומי. אני אתן לך עוד השוואה. אני מתבונן בתהליכים פוליטיים פנימיים, בארגנטינה ומדינות אחרות באמריקה הלטינית, ורואה נקודות דימיון לישראל. אמנם מדינות אמריקה הלטינית חזרו לדמוקרטיה לפני כמעט 30 שנה, וזה דבר מכובד מאד וראוי מאד, אבל הן רחוקות מלהיות דמוקרטיות ליברליות. כשאני מסתכל על המציאות הפוליטית שלנו בשנים האחרונות, ברור שישראל היא דמוקרטיה תוססת וחיה, אבל אני יכול לזהות, ועצם זה שאני יכול להתבטא ככה זה אומר שעדיין לא הכל אבוד, איך אנחנו הופכים לפחות ופחות ליברליים. אנחנו דמוקרטיה, אבל אנחנו פחות ליברליים. שוב, זאת השוואה שצריך לקחת בערבון מוגבל. אנחנו לא היסטוריונים, בתור מדעני החברה אנחנו מנסים לחפש דפוסים, ואתה רואה דברים דומים.

לא עניין אותך לחקור אזורים אחרים בעולם?

תראה, אמל"ט זאת המעבדה שלי. אפריקה זה אזור שלצערי, גם במציאות אבל גם אקדמית, מוזנח כמעט לגמרי.. יכול להיות שאני אנסה לכתוב השוואה בין אמריקה הלטינית לבין אפריקה, בעקבות הספר החדש שיצא. בפרק האחרון אני כותב מספר עמודים על אזורים אחרים בעולם. ההתעסקות שלי היא בעיקר במדינות מתפתחות, אולי נשאר לי משהו מהעבר הלטיני, ואני חושב שזה חשוב שנלמד לא רק על מדינות הצפון אלא גם על העולם המתפתח.

כריכת הספר החדש של פרופ' קצוביץ'

כריכת הספר החדש של פרופ' קצוביץ'

מאיפה אתה מקבל רעיונות למחקרים?

הספר החדש הוא הספר הרביעי. שלושת הספרים הקודמים הנושאים שהתעסקתי בהם הם נושאים שלא התעסקו בהם הרבה. לעומת זאת, הפרויקט הזה הוא מבחינתי הוא פרויקט מאד בעייתי כי דרש ממני, במידה של חוצפה, לחזור אחורה אל כלכלה פוליטית ולחקור נושאים שהם מאד נדושים, נושאים שנחקרו כבר רבות על-ידי כלכלנים וסוציולוגים.

מה אפשר לחדש?

אני תמיד אומר לסטודנטים שלי: העבודה שלנו היא קצת כמו עבודה ארכיאולוגית: אתה עומד על תל וצריך מידה של צניעות עד כמה אתה תבוא עם ה"ניאו" שלך, עם התיאוריה החדשה שלך.

ומה אתה הולך לחדש כעת?

אחרי הספר יש לי ואקום מאד גדול. סיימתי עבודה של 10 שנים ואני מרגיש כמו מרצה מתחיל שצריך לחפש נושאים חדשים, לכתוב מאמרים. אני רוצה להתעסק בהמשך בעניין של הגלובליזציה, אולי מזוית אחרת. אני רוצה להתעסק בממשול גלובלי, כלומר, איך מתמודדים עם הגלובליזציה. מעבר לכך אני משתעשע עם הרעיון לכתוב ספר על יחסים בינלאומיים וג'יימס בונד. הרצאתי על הנושא ב"מרצים על הבר" שנה שעברה. סרטי ג'יימס בונד, שעכשיו מלאו להם 50 שנה עם סקייפול, שהוא סרט בהחלט לא רע, משקפת, אמנם בצורה מעוותות, את התפתחות היחסים הבינלאומיים. אפשר לראות את זה מימי ד"ר נו ועד הטרוריסט שמשבש את האינטרנט.

סקייפול, קיבל המלצה מקצוביץ'.

סקייפול. קיבל המלצה מקצוביץ'.

הדבר הכי חשוב, מעבר לאקדמיה, זה שאני נשוי כמעט רבע מאה ויש לי שלושה ילדים. הבכור בחיל הים, טינאייג'רית שהיא כמעט בת 15, והקטנה, ה"תינוקת" שלי, בת 9.

הבן שלך ילמד יחב"ל?

לא הוא הולך ללמוד פסיכולוגיה. מדברים על יחב"ל מספיק אצלנו בבית.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ראיון עם פרופסור אריה קצוביץ'

  1. אחלה מרצה! נתן לי חשק ללמוד ולהכיר לעומק את דרום אמריקה (או אמריקה הלטינית, כמו שהוא קורא ליבשת)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s